הוד (הודי) שרייבמן נולד ב 29 ביוני 1997, להדס שרייבמן
ואלי איטון. אחרי גירושי הוריו בהיותו כבן שנתיים, נישאה
אימו לעמיר שהיה לו כאב והם הקימו משפחה חדשה עם
האחים קורן ומיכלי. ילדיו של עמיר - גור, יען ולהב - היו לו
כאחים.
המשפחה עברה לפרק זמן לאלפי מנשה, שם עברו על הוד
שנות ילדותו, וחזרה לכפר סבא. הוד למד בחטיבת "בר לב"
ובתיכון "גלילי" בעיר.
הודי, כך כונה, היה נער חייכן ומלא קסם, סקרן ושנון בעל חוש
הומור ייחודי, הרפתקן ונועז, אוטודידקט. מילדותו קרא והעמיק
בסיפורי ההיסטוריה, תנ"ך, מיתולוגיה יוונית וסיפורי גבורה, החל מ"המלך ארתור"
ועד מנהיגים צבאיים ולאומיים בני ימינו. כל ימיו שילב והקיש בין עבר להווה,
הגדיר את ראייתו ותפיסתו החברתית על בסיס ידיעותיו.
הודי ניחן בכישרון ציור וכתיבה ונהג לאלתר בנגינה ובמשחק.
אהב להאזין לסגנונות מוזיקליים שונים ורחבים והשתעשע
במשחק ובכתיבת מערכונים עם חברו הטוב.
היה חובב ספורט בתחומים שונים, שיחק כדורעף במסגרת
מגמת הכדורעף בתיכון ובמועדון בעיר. הרבה לטייל בארץ,
בתחילה במסגרת משפחתית ובהמשך בכל שילוב אפשרי
(טיולים רגליים, טיולי ג'יפים צלילה וצניחה עם חברים מהבית
ועם חברים מהיחידה). הודי היה פעיל בתנועת 'הנוער העובד
והלומד.' חבריו מספרים שהיה חבר טוב וקשוב, איש שיחה נבון
ובוגר. חבריו שנהנו משנינותו הרבה ומחיקוייו, המעולים אהבו
לבלות איתו.
קודם גיוסו לצבא, הצטרף לכשמונה חודשי עבודה חקלאית
במסגרת מיזם "עבודה גלילית" בקיבוץ מחניים בצפון.
היו אלה חודשים משמעותיים ומהנים ביותר בעבורו. הודי אהב
את האדמה ואת ההווי. בתקופה זו כתב במחברותיו על החוט
הקושר בינו לבין סבתא רבתא שהקימה קיבוץ, סבו שחינך ילדיי פנימייה ולמיקומו ותפקידו
בשרשרת העשייה הציונית: "סיימנו עכשיו שיחה על האם טוב למות בעד ארצנו... אותה זיקה
שהייתה לסבתא חסיה שלי, יש גם לכל אדם בלאום היהודי לאורך ההיסטוריה, בין אם הוא שומר
מצוות או לא, חובש כיפה או לא. אותה זיקה גם אני מרגיש עכשיו כשאני נושם את האוויר של
עמק החולה מתחתיי. זה הבית שלי ואני אשמור עליו. אני רוצה ללכלך את הידיים שלי בשביל
המקום הזה... ומה שמרכיב את המקום הזה זה לא רק האדמה, זה בנוי מהאדמה ומהאדם שעליה.
אותו אדם שנלחם... אני חושב שעכשיו המשימה שלנו בתור אותם אנשים שיש להם זיקה לאדמה
הזאת ולעם הזה מתחלקת לשניים: האחד לשמור על הבית
מכל משמר והשני לטפח אותו.
תמיד לשאוף שהמקום הזה יהיה יותר טוב, כל אחד בדרכו.
לחנך דור, לנטוע עץ, לחרוש שדה, לסלול כביש, לאהוב
את מה שקיבלנו ולחבק את זה".
את הפרק הצבאי התחיל באפריל 2016. התגייס לחובלים
ומשם עבר לסיירת צנחנים, שם עבר את כל המסלול החל
מחייל בהכשרה ועד לתפקיד מ"פ בסיירת. במסגרת זו
יצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) והיה
בוגר מחזור כ"ב. במסגרת זו גם הכיר את אשתו, יובל,
לה נישא בספטמבר 2024.
הודי נלחם בעזה לאורך התמרון הצבאי במסגרת מלחמת 'חרבות ברזל' עד נפילתו, תוך
שהוא מממש את שבועותו כי "לא יהיה מצב בו שערה
של אחד מחייליי תיפול ואני לא אהיה שם ראשון להצילו".
במהלך כל התקופה לא נפצע אף חייל תחת פיקודו.
ב-26 בדצמבר 2024, כ"ה כסלו תשפ"ה, נר ראשון של חנוכה, נהרג הודי בג'באלייה בקרב פנים אל פנים קשה וארוך, כשלחם בראש הכוח במסגרת היחידה הרב-ממדית, אליה הגיע לתפקיד מפקד פלגת הפשיטה כחודש קודם לכן.
להודי היה חוסן פנימי ויציבות איתנה שאפשרו לו להתמודד עם אתגרים ולהוביל את חייליו בשדה קרב. עם זאת היה עדין נפש וטוב לב, התנהל בצניעות ובפשטות בחיוך, אדם בעל לב זהב, מלא ערכים, עם החיוך הכי יפה שהפיץ אור בכל אשר פנה.
חייל שלו תיאר אותו כ"שילוב של חבר טוב, רב מהישיבה, אבא ופסיכולוג".
הודי שמר באהבה ובמסירות על המסגרת המשפחתית ועל תפקידו בה.
הוא היה בן, אח, נכד ובעל מסור, דואג אוהב, חייכן וחבר נאמן.