לאנשים היקרים לי

ליובלי, לקורני, למיכלי לאבא ולאמא כל כך הרבה
דברים לומר. מפחד לפספס, לא יודע מה אמורים לספר.
תחושת, מראות, גירודים או עייפות.
רוצה לומר לכם שקודם כל אני במקום הכי מגעיל
והרוס בעולם באחריות, אבל גם פה הירח זורח בלילה,
השמש שוקעת על הים. הנופים יפים לפעמים
וגם בעזה יש רגעים קטנים של אושר שממלאים
את הנשמה ובעיקר גורמים לי לחשוב עליכם
על כולכם.
רדיו קטן שהחוליה הרפואית שלי הביאו מנגן שירים
שפשוט משנים הכל ומייצרים תחושה של שפייות בתוך הבלגן פה והרדיו הזה
הוא כמו מגבר של רגשות. פתאום שיר בנאלי מעלה דמעה של געגוע או של
צחוק או של אהבה.
גור כלבים בין ההריסות שותה מים שנתנו לו בדרך עושה שמח בלב.
גומי שיוצא מהשקית של הקשר שלי.
כל מיני רגעים שעושים נעים בלבד בערמה מוזרה של תחושות נוספות
שאני הייתי רוצה לשתף את כולכם.
בכל מקרה ברגעים האלה הרגשות חזקים יותר אז שתדעו שאני עוד יותר
אוהב אותכם ועוד יותר מתגעגע אבל גם שלם וחזק וסומך עלי ועל האנשים שלי.
אוהב המון ותודה על המחברת. שימחתם אותי.
הודי.

את רשימת ההשמעה המצורפת שלח הודי לאחותו,
מיכל וכתב כחלק ממכתב

"אל תשמעי ילדה , תקשיבי"

בני אדם צריכים חיבוק