אחרי שנתיים שלא קיבלת ממני ברכה כתובה ולא היתה ברירה הייתי חייב
לברך אותך בעל פה, אני לא יכול ליפול.
ילד אתה כוכב, כל מי שמסתכל עליך אומר כמה אתה אלוף, מוכשר ובאמת
מספר אחד בכל מה שאתה נוגע בו.בתקופה האחרונה, כשאני מסתכל על
עצמי ועל הקרובים אליי אני חוזר למשפט שאבא ואמא היו אומרים לנו
פעם כשהיינו קטנים, שלא משנה מה, חברים ילכו ויבואו אבל אתם, כלומר
אנחנו, כלומר אתה ואני וגם מיכלי נשאר חברים לכל החיים כי אין ברירה.
ואני חייב לומר שאני מבסוט שאתה
במשבצת הזו של החבר. אני נהנה
לדבר איתך, לשמוע אותך חושב,
להתייעץ איתך ולייעץ לך ואני שמח
שאין לך ברירה אלא להיות חבר טוב
שלי.
ילד, אני מאחל לך להסתכל סביבך
ולהיות גאה בעצמך, אתה בונה לעצמך
דרך ובוחר לגעת יותר לאט לאט וזה
עושה לך טוב.
אחי, אל תפחד לגעת אל תפחד
לטעות, תמשיך לטרוף את העולם
ולגעת באנשים, גם ככה כולם מסביבך
מעריכים אותך ורוצים להיות קרובים
אליך.
רן, מאחל לך שבתקופה הקרובה
ובטיול שאתה עושה לעצמך קח לך
תרמיל ותמלא אותו באנשים, בחוויות,
בנופים ומחשבות שיחזקו וימלאו אותך.
תשתחרר, תתקרב, ותחזור עם שלושת
רבעי תרמיל מלא ועוד רבע מוכן
להתמלא בעוד חוויות, אנשים
ומחשבות. סמוך על עצמך,
אני סומך עליך וגאה בך
שאתה אח שלי.
הודי.
זה קצת מצחיק לכתוב לך, כאילו שיש לך יום הולדת, או שקרה
אירוע מיוחד ואז צריך לחשוב מה לכתוב או לאחל, איך לומר,
תודה, מזל טוב, כל הכבוד או משהו בסגנון.
אבל באיזשהו מקום אני חושב שלכתוב לך ככה הופך את
זה ליותר יפה, כי בעצם כל המטרה פה היא פשוט לכתוב
לך. אני זוכר כשקיבלתי את המכתבים של המשפחה
כשהייתי בקורס חובלים וחשבתי איך אתם שם בבית
לא יודעים כלום, לא יכולים לעזור לי באמת כשקשה כי
בפועל זה הכל עליי אבל איכשהו בכל זאת המילים שלכם
מצאו להן את הדרך לחזק אותי.
כאילו למילים כתובות יש כוח כוח חזק שבאמת נותן כוח
ומוטיבציה.
אני לא יודע אם מה שאני כותב באמת יגרום לך להיות
חזקה יותר, נמרצת יותר או יקל לך על המציאות, אני
אפילו די בטוח שלא. אבל רק מקווה שזה יזכיר לך
שחושבים עלייך המון, שיש לך אנשים בבית שבשבילם
חצי מילה שלך בטלפון בשיחה של שתי שניות הן עולם
ומלואו, אז אני חושב שאם זה מה שהמכתב הזה יזכיר
לך זה שווה הכל
כי כיף וחשוב לדעת שאוהבים אותך.
עכשיו, אחרי שסיימתי עם הפתיחה הארוכה, אני מנסה
לדמיין באיזה רגע את קוראת את זה, את כנראה בחדר
שלך במגורים, או במקום דומה, באיזה נוהל שבת או לפני
שינה. אם את שמחה עכשיו ילדה, אז אני רוצה שתדעי
שגם אני שמח, מגיע לך להיות שמחה, מגיע לך
להרוויח לעצמך סיבות לחייך, את מוכשרת וחכמה
ואלה שתי סיבות מספיקות לגרום לך לשמוח אז
תמשיכי.
אם במקרה את מותשת קצת או שקשה, אני רוצה
לומר לך שאת לא לבד, לאנשים לידך סביר להניח
שקשה לא פחות והשאלה מי יתן לקשה לנצח ואת
גברת, ווינרית. אז תקחי נשימה חזקה, תחזקי את
עצמך ותחזקי את אלה שלידך. רק צריך להרים
את הראש כדי לראות את הקושי גם של
הסביבה, ואז גם לא נכנסים לקושי האישי
וגם בדר"כ עוזרים לחברים, שלזה יש רק
יתרונות.
אם את במקרה עצובה ילדה, אני רוצה שתדעי
שזה בסדר, מותר רק צריך לזכור שלא משנה למה, סביר להניח
שזה יעבור, תזכרי בזה שאוהבים אותך מכל מקום תמיד איפה
שלא תהיי ובדר"כ זה מחזק, ואם זה לא עזר תאכלי איזה
שוקולד תשבי עם אנשים ותדברי על שטויות ולאט לאט זה
עובר.
בגדול אני יכול להמשיך לבלבל את המוח עוד הרבה אבל אני
בעיקר רוצה שתזכרי במה שכתבתי בהתחלה, חושבים עלייך,
הרבה, ואוהבים אותך המון וזהו.
ודרך אגב, התחלתי סמסטר, היה טירוף בפריז וזה בערך
מסכם הכל אצלי,
אוהב המון
הודי.
אני מנצל את ההזדמנות לשתף קצת מחשבות.
התקופה האחרונה, במורכבותה, באתגריה וביופיה,
שאומנם בימים האחרונים קצת מצטנע אבל קיים,
פה בסלון, בחצר, מעבר לגדר ועד הערבה הזורמת,
גורמת לך לחשוב.
בעצם, חמש שנים לא הייתי כל כך קרוב שוב אז אני
חושב, חושב שאנחנו בעונת מעבר, עונת מעבר לפי
הספר, לכולם יש שפעת. יום אחד חם ויום אחר גשם,
יום אחד מרק ויום אחר סודה עם קרח.
ועכשיו כשכולנו מקבלים צורה של ספה וכבר נמאס
להסתכל על הטלוויזיה או על הטלפון, אז אני מתחיל
להסתכל אחורה.
אני מסתכל על הבית שגדלתי, על הדעות שלי כאדם
בוגר, התחביבים שלי ועל השאיפות שלי.
ואז אני רואה אותך, בגשם פותח את החלון מסתכל
מהמרפסת על נחל אילנות ואומר לעצמך, בטון לא
מסופק, "יש זרימה בנחל אבל קטנה".
כאילו שזו היתה אחריותך למלא את הנחל וצריך
ללכת לסדר את מערכת ההשקיה וזה יסתדר.
אני מחייך לעצמי וחושב פתאום, אם אנשים היו
עונות, אין ספק שאתה היית אביב.
בוץ בנעליים וריח של פריחה, מנוע של טרקטור
וחיבור לאדמה. ואז אני ממשיך לחשוב והפעם
אחורה מתחבר לי עם עכשיו.
מאז שאני ילד טפטפת לי אביב. בגיפ ירוק
בדרך לגן, בגיפ אפור בטיולים בכל מקום
בארץ, בבניה של בית על העץ, בסיפורים,
בשירים (שכשאני שומע מיכלי אומרת שאני
זקן) ובעוד כמה גיפים ועוד כל מיני טיולים וחוויות.
בהיותך, נתת לי את מי שאני. לימדתי אותי שאין לנו ארץ אחרת, סיפרת לי
שאנשים הזיעו ונלחמו בשביל שיהיה לנו פה בית. ובשבילי האנשים האלה
זה אתה. אתה עשייה ויוזמה ושינוי ורוח ו.. אביב.
ואתה קו מנחה לחשיבה שלי, דוגמא לעשייה בשבילי וחלק בלתי נפרד
מההחלטות שלי.
בתקופה המוזרה והיפה הזו, כשבאמת הכל נראה עקום קצת, אני מאחל לך
שתמשיך להיות אביב פורח ותמשיך לנשום עמוק כשיש גשם וזרימה.
שתמשיך להינות מהנקודות היפות מסביבנו כמו הזרימה בנחל אילנות.
המון מזל טוב אבא, אני אוהב אותך וממשיך ללמוד ממך בכל יום.
הודי.
את בטח זוכרת את הברכה שכתבת לי לפני כמה שנים עם התבלינים,
הסברת לי על האיזון ואיך הדברים משלימים אחד את השני ואיחלת לי
שאדע להשתמש בהם בתבונה בחיים שלי.
מהרגע הראשון היית המורה שלי, המורה שלי לחשבון,
לשפה, לאיך להיות אח טוב. (יצא סה"כ בסדר ואת כל
השיפורים יש אצל רן ומיכלי 😊).
אחר כך לימדת אותי לחיות עם אנשים ולהכיר את עצמי.
מהרגע הראשון היית לי הדוגמא הכי טובה לכל מה
שחשוב בחיים. אני חושב שבאיזשהו מקום אני תמיד
אחפש את האישור שלך, במילים, במבט, בליטוף
בתחושה.
אני יודע שאת מרגישה כשטוב לי ואני מרגיש שאת
שמחה כשאני שמח.
בתקופה האחרונה אני מרגיש שאת נותנת לי אישור
ללכת לבד לגמרי, כמו שמלמדים ילד לנסוע על
אופניים, בהתחלה נותנים לו לנסוע ורצים אחריו
ומרימים אותו כשהוא נופל. עד שבשלב מסוים נותנים
לנסוע לבד לגמרי.
השחרור הזה שלך הוא האמירה הכי טובה שיכולתי
לקבל ממך.
אמא אני רוצה לומר לך תודה, תודה שאת המורה
שלי לזוגיות, הדוגמא שלי למשפחתיות ובית נכון,
תודה שאת לפעמים נותנת לי ליפול ואני יודע שמה
שלא יקרה את תמיד תסתכלי עליי רוכב ואם אפול
החיוך שלך באופק מאחורה זה מה שיעזור לי לקום.
אני אוהב אותך הכי בעולם ולומד ממך כל יום מחדש.
הודי !
