רבים הם האנשים שככל שמתקדמים, נותנים לעצמם פטור מכל מיני מחויבויות קטנות,
לכאורה בצדק מכיוון שעוסקים בדברים גדולים, ועל כן אומרים לעצמם שטוב שהזמן שלהם יהיה מושקע רק בדברים הגדולים, ואת הקטנים-הקטנים יעשו.
שרייבמן היה אדם שההפך הוא הנכון אצלו. לא רק שהוא היה מיומן ומקצועי במוסר העבודה שלו בדברים הגבוהים, אלא שגם את הדברים הכי קטנים, הוא דאג לעשות הכי טוב.
הוא היה מהמפקדים שהסתכל בעיקר על ציר האחריות שגדל עם הזמן, ופחות בהרבה על ציר הזכויות שגדלות גם הן עם הזמן. והכל נבע מתודעת החיים שהייתה לו שליוותה אותו גם בשגרה, וגם בקרב- ענווה.
הוא ידע בדיוק מה החוזקות שלו ומה החולשות שלו וכמו שידע להגיד שהוא מסוגל לקחת פלוגה שלמה על הכתפיים ולהוביל אותה גם בקרב, אך גם לקחת את האחריות הגדולה של גידול דור ההמשך של מפקדים לוחמים, בד בבד לא הסתיר משום אדם את החולשות שלו. כי אין אדם בלי חולשות, ורק אנשים שחיים בפנטזיה יכולים לשאוף להיפטר טוטאלית מחולשותיהם, אך שרייבמן עם כל גדולותו, לא היה גדול למרות החולשות שלו, אלא היה גדול בגלל החולשות שלו. הוא ידע לקחת כל כח חיים, כל תכונה, כל שריטה ולמנף בעזרתם את המפעל שבו עסק. בקורס הראשון שלו כמ״פ, אני הייתי אז חניך בקורס ויצאנו לתרפ״ל ראשון שהיה אמור לחתום את הפלוגה כפלוגה אורגנית שבמידת הצורך, תוכל לקפוץ לאירועים או להיכנס ללחימה כפלוגה לוחמת לכל דבר ועניין. התרפל לא הלך כזה חלק, והמג״ד רצה שנעשה עוד תרפל כדי לדייק את הדברים. ובסוף אותו יום אמרו לנו ששרייבמן עושה שיחת פלוגה כסיכום לתרגיל שהיה. חשבתי לעצמי שמן הסתם שרייבמן יבוא לשיחה עם נקודות שלדעתו בגללן לא היה כזה מוצלח, ויראה לכולם את נקודות הכשל כדי שנלמד כפלוגה לפעם הבאה מה עשינו לא טוב ואת מה אנחנו צריכים לשפר.
פקודיו הרגישו שהוא הראוי ביותר ללכת אחריו מכיוון שגם הם רוויים,
כמו שאר בני האדם בחולשות, אך כאשר לנגד עיניהם קם אדם שלא מפחד לפרוש את כל אישיותו לפני כל, ונשאר הכי אוטנטי והכי כנה, קר רוח עם חיוך תמים על הפנים שלא זז אף פעם, ואומר בזקיפות קומה- ״אחריי״ מיקומו כמפקד נעשה רלוונטי לכל לוחם מהגדול ביותר לקטן ביותר הוא פיקד מתוך גישה שהוא שם בשביל הפלוגה, ולא שהפלוגה שם בשבילו.
הוא לא ניסה אף פעם להכריח תהליכים בכח, אלא פשוט נתן את הכלים הנכונים מתוך ענווה גדולה, ואמון גדול שמשהו אמיתי יכול לצמוח מתוך האנשים שעליהם פיקד. הוא דרש מקסימום של השקעה, מקסימום רצינות, מקסימום רצון ומקסימום ערכיות אך אפילו לרגע אחד, לא דרש שיזכרו אותו, או שיוקירו אותו או שיזכירו את שמו בכל ההצלחות שהנחיל, כי הוא חי כשליח שידע את מקומו, ידע את כוחו וידע מה הוא יכול לעשות למען המדינה שלו ועסק רק בזה.
